דרוש לשבת חזון

כ"ב תמוז תשפ"ה | 18/07/2025 | 14:48

שבתות בין המצרים – עת רצון גדול

איתא מהרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע (מסעי תר"ע) בשם הרה"ק 'היהודי הקדוש' זי"ע ששבתות אלו (וביותר בשבת חזון, עי' שפתי צדיק ועוד) של בין המצרים - כל ה'מעת לעת' הוא 'רעוא דרעוין', שהרי כל הטעם שזמן המנחה דשבת קודש הוא רעוא דרעוין (פירוש 'רצון הרצונות' ועת רצון לכל היא), כי איתא בזוה"ק דבשעה זו בכל ימות השבוע (בעת מנחה) מתגברים הדינים עד מאד, לאידך באותה שעה ביום השבת הם נמתקים מקדושת השבת, וכאשר דין נהפך לרחמים הרי הוא שעת רחמים ועת רצון גדול מאד, ולכך באותה שעה רעוא דרעוין אשתכח. עפי"ז יש לומר על ימי בין המצרים שבימות החול נחשב כל היום עת דין ומכאוב (לא רק בשעת מנחה), ממילא כאשר 'באה שבת באה מנוחה' והקב"ה פורש על העולם סוכת רחמים נמתקים הדינים השורים באלו הימים, וכל השבת כולה היא המתקת דינים והתעוררות שערי רחמים וכולה עידן רעוא דרעוין.

ומוכיח דבריו מהמבואר בספרי האריז''ל כי גם בזמן הזה אעפ"י שביהמ"ק חרב ואין עבודה ואין קרבן, מ"מ בשבת נעשים כל הייחודים שנעשו אז ע"י הקרבנות ועבודת ביהמ"ק ממילא בהעלאת העולמות כמו קודם פגם אדם הראשון, וזה פי' הפסוק (ויקרא יט, ל) 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו', כאשר את שבתותי תשמורו ייחשב לכם כאילו המקדש על מכונו ונעשו כל העבודות.

שבת חזון - יש אפשרות לחזות בה דברים עתיקים ועליונים

שבת זו היא שבת חזון, ובחסידות מובא כי הוא מלשון חזיון, שבשבת זו יש אפשרות לחזות דברים עתיקים ועליונים, וכמו שימי חול אלו הם קשים מאד, כן שבת זו היא למעלה מן הכל, שאין בה שליטת הס"א, וזה שאומרים "רב לך שבת בעמק הבכא", כלומר "עמק הבכא" אלו ימי אב שבהם עומק הבכיה, אבל יום השבת "רב לך"-הוא גדול מאד מאד.

הפטרת חזון

ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו

ההפטרה השלישית מהפטרות "תלתא דפורענותא", הנקראות בשלושת השבועות שלפני תשעה באב, נקראת מספר ישעיהו (פרק א'), "חזון ישעיהו", ועל שם ההפטרה נקראת גם השבת שלפני תשעה באב בשם "שבת חזון". בהפטרה זו מוכיח הנביא ישעיה את עם ישראל על עוונותיהם, אשר בגינם נחרב הבית.

ביאור ראשון על ידע שור קנהו

אחד התוכחות אשר מוכיח הנביא ישעיה את העם: "ידע שור קונהו, וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן" (שם פרק א' פסוק ג'). והיינו, השור יודע את בעליו ומכירו, והחמור את האבוס, היינו את הכלי בו מאכילו בעליו, אך ישראל לא יודעים ולא מתבוננים בה' אשר מטיב להם.

המשנה במסכת מכות (כב:) מתארת את הרצועה בה היו לוקים בבית הדין, הרצועה היתה רצועת עור עגל, שהיה כפול בארבעה קפלים, ובראשו היו תלויות שתי רצועות של חמור, ובגמרא שם (כג.) דרשו טעם לדבר, על שם הפסוק "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו", אמר הקב"ה, יבא מי שמכיר אבוס בעליו, ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו.

כותב הגאון ר' שלום שבדרון זצ"ל, נשאלת השאלה:

וכי השור והחמור למדו' בגימנסיה (אונברסיטה) להכיר את בעליהם, זו הוי מציאות טבעית שנולדת עם השור והחמור, א"כ מה ה' רוצה מאיתנו ומה אשמתנו?!, הם יודעים באופן טבעי ללא מאמץ והתבוננות, ולנו הדבר כרוך בלימוד והתרגלות, ומדוע מכנים אותנו כגרועים מהשור והחמור?!

התשובה טמונה בתוכחה עצמה. הנביא מגלה לנו בתוכחה זו, ואומר בשם ה', לשור נתתי טבע שיכיר את בעליו, ולחמור את האבוס, גם לכם נתתי טבע להכיר אותי!. כן כן!. כלומר, לעם ישראל יש טבע קדוש שנטע ה' בתוכנו להכיר את ה' יתברך!.

אנו רואים כך מאז ומעולם. לדוגמא, מסירות הנפש - כאשר עלו על המוקד באינקוויזיציות, נשרפו באש וקפצו למים ילדים צעירים על קידוש ה', וכל יהודי באשר הוא, בשעה שמת אומר "שמע ישראל", ואפילו הפחותים ביותו.

שמעתי מעד ראיה ישיש, כי בתקופת הקומוניזם, בימים הקשים, כאשר יהודים רבים שירתו יחד במפלגת הקומוניסטים וגם היו לראשי המפלגה "מהרסיך ומחריבייך ממך ייצאו!". והנה יהודי קומוניסט אחד שחטא והחטיא בעיירתו, הגדיל לעשות בחטאיו – וערב בהיר אחד נעמד ברשות הרבים הוציא עימו ספר תורה והחל לקרוע את גווילי הספר ברחובה של עיר, ה' ירחם. ויהי לפלא, כי ממש בעודו קורע ואוחז בגווילים חלפה שם מרכבה עם סוס. העגלה סטתה, ופגעה בו. הוא נסחף מתחת לגלגלים, עצמותיו החלו להישבר. ואז שמעו כולם איך שצועק בין הגלגלים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!"

הקומוניסט הזה....

רבי שלמה וולבה זצ"ל סיפר על הימים ששכב בבית החולים בשוודיה, היה זה לאחר המלחמה. בבית החולים אושפזה גם כן אשה ששבה מאושויץ, והיא סיפרה לו, כי באותם שנתיים שעבדה ליד תאי הגזים באושוויץ, לא היה אחד שנכנס לתאי הגזים ולא אמר 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', רבבות משומדים פורקי עול וכולם הכירו את בוראם ומתו על קדושת שמוטבע קדוש של יהודי, ה' ינקום דמם. רואים מכאן שגם הדור הפחות ביותר עיקבתא דמשיחא, יש לו טבע קדוש להכיר את ה'.

וכאמור זהו יסוד גדול, כי לכך מתאונן הנביא בתוכחתו - "ידע שור קונה וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע" אם אינכם יודעים זו טענה עליכם. כי בראתי אתכם בטבע נעלה להכיר אותי.

ומה הסיבה שבאמת לא יודעים ולא מכירים, התשובה נמצטת באותו פסוק: "עמי לא יתבונן" אילו אדם היה מתבונן היה מכיר ויודע את ה'. ובלי התבוננות הוא גרוע מהשור. וי, וי, - "עמי לא התבונן!".

הנחש באפגניסטן שלא המית

אספר לכם בענין מה שאמרנו כי ה' נטע בקרבנו טבע קדוש שיכירו את ה'. ובמעט התבוננות יהודי מכיר את ה' יתברך.

הנה רואים בעשרות שנים האחרונות התעוררות של בנים אבודים בכל קצווי תבל אפילו באפריקה, רוסיה ואסיה - ישנם יהודים היושבים ולומדים משניות וגמרא, מי הביאם לידי כך, וכי הקומוניסטים הבולשביקים? מי עוררם? אם לא מאמר הכתוב "ולקחתי מכם לב אבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר" בקצווי תבל אפשר לפגוש 'תינוק שנשבה' שבעבר לא ידע אפילו שיש תורה בישראל, אבל כיון שהתחיל להתבונן: מה אני איפה אני? הגיע.

בחור עולה מרוסיה הביא לפני חבריו מכתב שנשלח אליו מידיד בן גילו - יהודי בצבא ברוסיה - בולשביק מושבע, והם סיפרו לי מה שכתוב במכתב. תשמעו מעשה ותתפעלו.

הוא נסע עם פלוגת חיילים בשליחות הצבא הרוסי באפגניסטן. אם אתם יודעים או לא יודעים, שם בהרי אפגניסטן מורדים נלחמים ברוסים, יש לרוסיה צרות מהם כבר שבע שנים רצופות. פלוגה זו נשלחה למשימה חשובה.

קבוצת החיילים חנתה באחד הכפרים, הבחור יצא לו קצת לטייל בסביבות הכפר והנה הבחין בנחש ארסי וכיון שאהב בעלי חיים ולמד בשיעור טבע כי אפשר להתיידד עם נחשים, ניסה את מזלו, שב למחנה הביא לנחש אוכל, הנחש אכל בתאבון.

למחרת הביא לו שנית, כן כמה ימים עד שחש בטחון עם הנחש והשניים - הנחש והוא, הסתובבו זה לצד זה בידידות. היה זה בהר הסמוך לכפר.

הוא הקפיד לשהות עם הנחש במשך שעה ויותר מידי יום. ידידים...

ויהי היום, התקבלה הפקודה להתקדם במהירות האפשרית ביותר, לעזוב הכפר ולצאת לאחד ההרים, ומשם לעבור להר רחוק יותר. לפני שיצאו לדרך מיהו הבחור היהודי ורץ להיפרד מהחבר החדש שלו, הנחש... פשוט הביא לו אוכל בפעם האחרונה. הנחש אכל. ולפתע...

לפתע הזדקף מולו בפה פתוח וקול שריקת נחש ארסי (בזעם ורצון להכיש ארס). החייל רעד מפחד. אך. גם זאת למד בספרי הטבע, כי אם נקלעים חלילה, לכזה מצב, שהנחש עומד ממול זקוף כמקל, אסור לברוח. בריחה תניא אותו אחריך, ובדרך כלל הוא המנצח והסוף הוא מות. לכן מה עושים? נשארים לעמוד זקוף ממולו, בעמידה איתנה.

הבחור באמת הצליח להתייצב לעמוד על פי הכללים ועפ"י ההוראות. שעה. עמד עוד שעה והנחש מולו - שעתיים. שלוש, אתם שומעים?, ארבע, חמש שעות תמימות!. הוא היה על סף עילפון.

החברים שלו שהמתינו שעה קלה לבואו, משלא הגיע יצאו במהירות לדרכם לפי הפקודה ותוואי הדרך. אך הוא נשאר שם על עומדו כשהוא מתאמץ ונזהר לא לעשות אפילו תנועה קלה של בריחה.

לאחר שש שעות ירד הנחש, התקפל, פנה לדרכו ונעלם לו.

והוא הרי בחור קומוניסט, מה כבר יכול היה לחשוב על מה שקרה, וכי ידע את הכלל "שיויתי ה' לנגדי תמיד - שהכל מהקב"ה? טוב, הוא מיהר למחנה, שכמובן היה ריק מאנשי הקבוצה שיצאה לדרכה, נטל את מטלטליו. וכיון שידע אה כיוון הליכתם, יצא אחריהם בדילוג וריצה, קיווה לעקוף אותם עוד לפני רדת החשיכה. ירד מההר ורץ לפי השבילים. והנה באחת הפינות מצא את כל הקבוצה שוכבים שחוטים המורדים ארבו להם והרגו אותם בחרב.

אתם רואים נס? חמש שעות הראה הקב"ה לתינוק שנשבה - תראה, איך אני מציל אותך...

בסוף המכתב הוא חתם בנוסח שלו (אני אומר בנוסח שלנו): ולפיכך התעוררתי להאמין שבורא עולם הוא מנהיג לכל הברואים והוא עושה ויעשה לכל המעשים.

ביאור שני על "ידע שור קנהו"

וכי יעלה על דעתך שהקב"ה ידאג לך פחות בפרנסה ממה שהוא דואג לחמור

"ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו" ולכאורה צריך להבין, בשלמא ברישא - ידע שור קונהו, פירושו שאפילו השור מכיר את בעל הבית שלו, ומדוע אתם בני ישראל לא מכירים את הקב"ה שהוא הבעלים שלכם. אבל מה פירוש 'וחמור אבוס בעליו' מה התוכחה כאן? וכי רוצה הוא לומר שכמו שהחמור מכיר היכן לילך לאכול כך גם בנ"י צריכים לדעת היכן ללכת לאכול? על מה מקונן כאן הנביא ישעיה? אלא, הפירוש הוא כך: תתבונן על החמור הזה וראה שאינו דואג מהיכן יהיה לו לאכול, הוא סומך על אבוס בעליו, שזן ומפרנס אותו, וא"כ מדוע אתם עמי כל הזמן מודאגים על הפרנסה, מדוע אינכם מכירים באבוס הבעלים שלכם שהוא הקב"ה שזן ומפרנס לכולם. וכי יעלה על הדעת שהוא ידאג לך פחות ממה שהוא דואג לחמור?

היה אומר מרן המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין, שבכל פח ופח יש המוני חתולים מסתובבים ובני אדם מגרשים אותם משם במקלות, ועדיין מעולם לא קרה שחתול מת מרעב, אז אתה חושב שהקב"ה דואג לך פחות ממה שדואג לחתולים? היעלה על הדעת כן?!

בילקו"ש (פרשת דברים רמז תתח) כתוב על הפסוק "ידע לכתך את המדבר הגדול הזה זה ארבעים שנה ה' אלוקיך עמך לא חסרת דבר". מהו 'ידע לכתך'? הלוכך לכלוכך צערך בפרנסתך. ע"כ. דהיינו, שהקב"ה יודע איך שהאדם מתלכלך מחמת הפרנסה שלו, איך שהראש מתמלא דאגות וטרדות וכמה מתלכלך מהפרנסה שלו מחמת חוסר אמונה ובטחון בהשי"ת. אז מהי העצה? ממשיך הפסוק ואומר: ה' אלוקיך עימך - דהיינו, שתזכור היטב, שהכל הוא מאת השי"ת, כי הוא המוציא והמביא, הוא הקוצב מזון לכל חי ומזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה. וממילא כשה' אלוקיך עמך - לא חסרת דבר. בין תבין, שלא חסר לך מאומה כי השי"ת דואג לכל צרכיך בבחינת 'שעשה לי כל צרכי'.

ומה מאוד צריך האדם לשים לנגד עיניו ולזכור בכל עת את דברות קדשו של אור החיים הקדוש בפרשת משפטים (שמות כב, ו) על הפסוק 'כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור', שאמר כי אין לך שעה ורגע אחד ביום שאין השי"ת עושה פעולה עם האדם בין בבחינת גופו ובין בבחינת צרכיו! דהיינו, שהקב"ה אינו מסיח דעתו ממנו ואפילו לרגע אחד וכל הזמן רק מיטיב עמנו ודואג לכל צרכנו, וכמה יש לנו להאמין בו ולבטוח בו.

מדוע התעכב החזו"א בללויה

מסופר על החזו"א שפעם אחת יצא מגדרו והלך להלוויה של תלמידו רבי שלמה כהן ונשאר שם עד סתימת הגולל. וכאשר נשאל לפשר הדבר, השיב, שהנפטר הזה, היה בעל הבית דפוס הראשון בבני ברק ברחי רבי טרפון. והנה, לאחר איזה זמן בא מאן דהו ופתח באותו רחוב בית דפוס מתחרה ממולו. מיד הלך ר' שלמה כהן בעל הדפוס הראשון ודפק על דלתו של שכנו וישב עמו להסביר לו מהם סודות המקצוע, וכיצד יצליח במלאכת הדפוס כהלכה, עם איזה סוחרים כדאי לו ליצור קשר כדי להשיג 'לוחות דפוס' בזול, ועוד כהנה וכהנה עצות ומסקנות שהיו בידו מתוך פרי נסיונו. בניו של רבי שלמה, לא האמינו למראה עיניהם: אבא, לא די שאתה מעביר על מידותיך אלא גם הולך ללמד את המתחרה שלך איך מצליחים בדפוס?! השיב להם ר' שלמה בבטחון: הלא מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד ר"ה, ואם כן בלאו הכי אקבל בדיוק מה שהשי"ת קצב לי, ואדרבה השכן הזה שהגיע לכאן לעסוק באותה מלאכה, רק עוזר לי שאזיע פחות, שהרי עתה חלק מהלקוחות ילכו אליו, ואני בלאו הכי אקבל בדיוק את המגיע לי! אם כן, האם לא מגיע לו לפחות שאלמד אותו מפרי נסיוני? זהו בטחון אמיתי בהשי"ת!

ומרן החזו"א התבטא על המעשה הזה בספרו אמונה ובטחון וכתב כך: וכמה קדושה מוסיף בעולם אדם, שכאשר באים להתחרות איתו, לא רק שלא נלחם, אלא עוד עוזר! אשריו ואשרי דורו.

ביאור שלישי על "ידע שור קנהו"

עוד יש לומר שעם ישראל לקו כפליים, בחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני, ובזה יש לרמז את דברי הנביא:

"ידע שור קונהו"- השור מרמז על חטא העגל, וכפי שנאמר בספר תהילים (פרק ק"ו פסוק כ') "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", ובחטא העגל חטאו בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים (שמות רבה כי תשא פרשה מ"ב אות א'), וגם בית ראשון חרב בעוון עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים (יומא ט:). ומפני כך אמר הנביא ישעיה "ידע שור קונהו", ובזה הוכיחם על חטאי בית ראשון שבעטיין נחרב, וכנגד השור אמר "ישראל לא ידע", לא ידעו לשוב בתשובה מעוונות אלו.

"וחמור אבוס בעליו"־ הגמרא בפסחים (מט:) מספרת, רב עקיבא אמר, כשהייתי עם הארץ, אמרתי, מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, כיוון שחמור נושך ושובר את העצמות. ואלו הן היו האמירות שלפני חורבן הבית, אמירות מלאות בשנאת חינם. ועוד מפרש בספר אלף המגן (הפטרת דברים) כשהחמור רעב, הוא נושך בשיניו את האבוס. וכך היו ישראל בדור שלפני החורבן נושכים ומריעים זה לזה, וכנגדם רמז הנביא לחמור ואמר "עמי לא התבונן", שלא מתבוננים להבין שבגלל שנאה זו חרב הבית.

ביאור רביעי על "ידע שור קנהו"

ועוד רמז על שור וחמור, כי בהן רמז לגאולה, וכפי שהובא במדרש (בראשית רבה פרשה ע"ה סימן ו'), "שור זה משיח בן יוסף שנאמר "בכור שורו הדר לו" (דברים פרק ל"ג פסוק י"ז). חמור זה מלך המשיח שנאמר "עני ורוכב על חמור" (זכריה פרק ט' פסוק ט'). ולו נשכיל לדעת ולהתבונן, נזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו.

השור יודע שהיום שבת, ישראל לא ידע

הגמרא בירושלמי (סוף תענית) מספרת על יהודי חסיד שהיו לו שדות וכרמים, והיה לו שור שהיה חורש בו בשדות ובכרמים, והנה באחד מן הימים ירד מנכסיו ומכר שדותיו ולא היה לו מה לעשות עם השור ומכר אותו לגוי אחד. והנה השור הזה היה רגיל שביום שבת היה נח ולא היה עובד בשבת וכשמכר אותו לגוי גם כן לא רצה לעבוד ביום שבת, הגוי התלונן על זה ובא בטענות ליהודי על השור שמכר לו ואמר לו - השור שמכרת לי אינו טוב, כל השבוע הוא עובד טוב אבל בשבת כל מה שאני עושה לו הוא לא זז ממקומו ולא רוצה לעבוד. הלך היהודי ולחש לשור באזנו ואמר לו כל זמן שהיית ברשותי היה אסור לך לעבוד כי היהודי מצווה על שביתת שורו, אבל עכשיו שאתה ברשות הגוי שאין הוא מצווה על שביתת הבהמה, ולכן מותר לך לעבוד, מיד קם השור ועבד בשבת.

שאל הגוי את היהודי מה לחשת לשור, איזה כישוף עשית לו, אמר לא לא עשיתי לו שום כישוף רק אמרתי לו שבזמן שהיה ברשותי היה אסור לו לעבוד בשבת אבל עתה שהוא ברשות הגוי מותר לו לעבוד בשבת כי אין הגוי מצווה על שביתת בהמתו. ראה הגוי כך ואמר, מה אני יותר גרוע מבהמה, אם השור יודע את קונהו שהוא הקב"ה שציוה על השבת, איך אני אעבוד בשבת ומיד הלך ונתגייר, והיו קוראין אותו רבי יוחנן בן תורתא, על שם השור שגרם לו להתגייר.

וקשה למה נקרא בן תורתא בלשון נקבה, והיה צריך לקרוא לו בן התור, שהרי השור היה זכר. אלא שהשור הזה היה גלגול של ושתי, שהיא היתה מרשעת גדולה, והיתה מפשיטה את בנות ישראל ומעבידה אותם בשבת, והיה מזה צער גדול לשכינה ולבנות ישראל, ולכן נתגלגלה היא בשור הזה, שעל ידי השור הזה יתוקן קצת עוון השבת, שיתפרסם גודל מעלת השבת ע"י השור הזה, וגם כנגד מה שהיתה מפשיטה את בנות ישראל, נגזר עליה להתגלגל בבהמה שהיתה ערומה כל ימיה, ומכיון שהשורש של השור הזה היה נקבה, לכן נקרא רבי יוחנן בן תורתא, בלשון נקבה על שם ושתי.

וכן כתב הרמ"ע מפאנו (ספר גלגולי נשמות אות ו') ושתי שאנו קוראים עליה במגילה, נתגלגלה באותה פרה שמכר החסיד ולא היתה רוצה לחרוש בשבת. כי היתה רוצה שיעשו בנות ישראל מלאכה בשבת, ואותו חסיד היה מכירה [ידע שהפרה גלגול של ושתי] לכן מכרה לגוי ולא רצה לתת לה הנאה שלא תעבוד בשבת. ואותו גוי המתגייר בגלל המעשה שקרה, הוא אחשורוש, וכך היה תקונה. רואים אנו איך השור הוא יודע את קונהו יותר מבני אדם.

בזמן ויכוח אליהו הנביא עם נביאי הבעל השור דיבר

גם מצאנו אצל אליהו הנביא ע"ה בשעה שהתווכח עם נביאי הבעל, אמר להם להביא שני שוורים שוים בקומתן שנולדו יחד וגדלו יחד ואכלו מאבוס אחד, ויהיו דומים במראה ובקומה אחד לשני, וכך עשו והביאו השוורים, והטילו גורלות על שני השוורים איזה שור יהיה לה' שיקריב אותו אליהו הנביא ז"ל, ואיזה שור יהיה "לעזאזל" שיקריבו אותו נביאי הבעל, השור שנפל עליו הגורל לאליהו הנביא, תכף ומיד רץ אליו, אבל זה שנפל עליו הגורל לנביאי הבעל לא רצה לזוז ממקומו, כל מה שהיו עושים לו נביאי הבעל לא רצה לזוז. עמד אליהו הנביא ואמר אל השור דע לך כי כמו שמתקדש שם שמים על ידי השור שמקריבים לה', כך יתקדש שם שמים על ידך, לך וקדש את ה', מיד הלך השור, זהו שכתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן.

חמורו של ר' פנחס בן יאיר לא אוכל תבן שאינו מעושר, -עמי לא התבונן

גם ידוע ענין חמורו של רבי פינחס בן יאיר שפעם אחת גנבו אותו גנבים ונתנו לו לאכול תבן שאינו מעושר, ולא רצה לאכול שלא מן המעושר, והיה החמור צועק, עד שנכנעו ושחררו את החמור, וחזר לבית רבי פינחס בן יאיר, הרי איך השור והחמור לפעמים עולים בדרגה גבוהה יותר מבני אדם, וזהו שמקונן הנביא ומוכיח את ישראל שיחזרו בתשובה, ולא יהיו גרועים יותר מהבהמות.

והביא בסדר הדורות ב' אלפים ל"ד וז"ל: ישמעאל נתגלגל בחמורו של ר' פנחס בן יאיר (עמק המלך), בחלק תנאים ואמוראים - אות פ' וז"ל: ובעשרה מאמרות בפ"י, י"מ ר' פנחס בן יאיר ניצוץ אברהם, וחמורו שנגנב - לתקן נפש ישמעאל שיש בהם גנבים, ועיין ילקוט ראובני (פרשת בלק דף קנ"ד ג' בשם ע"ה ד"ח). ישמעאל עם ו' אותיות גימטריא אתון (גלגולי נשמות). הרע שבעשו נתגלגל בחמורו של ר' פנחס בן יאיר (עיין חלק א', ב' אלפים תפ"ח).

ע"י לימוד בתלמוד יבוא הגאולה

הפטרה של פרשתינו בסופה מובא "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", "ציון במשפט תפדה" גימ' תלמוד ירושלמי (וסימן, כי ציון היא ירושלים). "ושביה בצדקה" גימ' תלמוד בבלי. הרי שהגאולה תלויה גם בלימוד הש"ס, לכן בעזהי"ת נשתף את שני הכוחות יחד ונזכה לגאולה.

אם תפסיקו לטנף מעשי ותשמרו עצמכם כראוי מיד הוריד לכם בית המקדש מן השמים

וכבר אמרו משמו של הצמח צדק זצ"ל להמשיל את הדבר, למלך שעשה לבנו בגד יקר ומפואר בכל מיני פאר והדר, אך הבן לא השכיל להעריך את חשיבות הבגד ויקרו, ולא שמר עליו כראוי, ונקרע הבגד לכמה קרעים, והוכרח האב לתפור לו בגד חדש, ועדיין לא השכיל הבן להחשיב את יקר תפארת גדולת הבגד החדש, ושוב לא שמרו וקרעו כבתחילה, מה עשה האב ברחמיו על בנו, תפר לו בגד בשלישית, אך הפעם לא נתנו לבנו אלא תלאו במקום שמור, ומפעם לפעם קרא לבנו ואמר לו, ראה בני, זה הבגד מוכן עבורך, אמנם לא תקבלהו עד אשר תשוב מדרכיך הנלוזות ותלמד לשמור את עצמך ובגדיך - אז תשוב לקבל את הבגד המפואר, והנמשל, הקב"ה בנה לנו את בית הבחירה, וכבר נחרב הבית בראשונה ובשניה על אשר לא שמרנו עצמנו מטינוף ולכלוך, על כן בשלישית הכין לנו מקדשינו אלא שעדיין לא נתנו לנו, ובכל שנה בשבת חזון, קורא לנו, ומראה לנו - ראו נא את הבית השלישי עומד מוכן לרדת ארצה באש מן השמים, אמנם 'בידכם הדבר' - 'שובו אלי ואשובה אליכם'. אם תפסיקו לטנף מעשי ותשמרו עצמכם כראוי מיד אורידנו לכם בית המקדש מן השמים, במהרה בימינו אמן.